Time Out תל אביב About

אש על הלשון: הפיצה החריפה של פיצה האט היא פשוט חומר בערה מצוין

באופן מאוד סמלי, לצד הפיכתנו לחברה שדורשת גירויים עוצמתיים יותר עבור תשומת ליבנו, כך עלה גם רף הרגישות הציבורי לחריף. אם בימי עבר היה מספיק זחוג (שימו לב: עם ז') ממזרי כדי לטלטל את חושי הטעם של רוב הציבור, היום כבר קשה יותר לעניין את הלשון עם ספייסי. וזה לא שלא מנסים – חטיפים חריפים כימית, מנות אסייתיות מאתגרות, תערובות פלפלים ממזריות ואינספור בקבוקי חריף צבעוניים מחריפים את תרבות החריפות בארץ ובעולם. וגם בתחומי הפיצה, כך מסתמן, רף החריף לא מפסיק לעלות.

>> סלייס בינלאומי: 10 הפיצות הכי טובות בעולם, לפחות לכרגע
>> חדשות האוכל: כל הפיצות שתוכלו לאכול וקובה חמוסטה בגבוה

גם עם כל ההתקדמות, רוב הפיצריות בארץ עדיין לא הבינו מה ההבדל בין פלפל חריף ירוק לחלפיניו, וחובבי החריף נאלצים לא פעם לחזק עם טבסקו – החריף הכי נפוץ בפיצריות. כך שזה היה רק עניין של זמן עד שטבסקו יתחילו לעבוד בשיתוף עם פיצריות. זו הפעם השניה, למעשה, שטבסקו מוציאים מהדורה מיוחדת לקראת יום הפיצה הבינלאומי (שנערך אמש, מקווה שחגגתם) עם פיצרייה מוכרת. ראשית היתה זו פיצה יואב, שסיקרתי את הפיצה נאצ'וס החריפה שלהםבדיוק לפני שנה. ועכשיו טבסקו הלכו על רשת גדולה יותר, ועולמית יותר – פיצה האט.

"פיצה חריפה tabasco®", כמו שקוראים לה בהאט, מנסה לתקוף את החריף דרך כל החזיתות. ראשית, היא מתהדרת בבצק פיצה אליו נוסף טבסקו, שימוש מעניין ומקורי ברוטב, שמנטרל את הרטיבות הנלווית לרוב על פיצה עם טבסקו. תוספת של פיסות חלפיניו וצ'ילי אדום שמפוזרות על הפיצה מספקות ביס חריף לכל אורכה, אבל הקטע הבאמת מקורי מגיע דווקא בקראסט, שממולא בשילוב חלפיניו ומוצרלה שמבטיח שהבערה תמשיך עד הביס האחרון, ומכוסה שכבה דקה של פירורי צ'ילי יבשים – מה שסוגר לנו 4 סוגי חריף שונים (טבסקו, 2 פלפלים וצ'ילי יבש).

ואין מה להגיד, זה ממש עובד – מהביס הראשון, שבו התמקדתי רק בבצק והרגשתי חרפרפות נעימה עם חמצמצות עדינה, דרך נגיסות הפלפלים החריפים שנתנו משחק בין טעמי החריף השונים (תודה לאל על חלפיניו) לבין איזון הגבינה, ועד לביס הסוגר של הקראסט שללא ספק היה המצטיין – החלפיניו נחתך לאורכו (ולא, כנהוג, לטבעות), ומונח במרכז קיפול הבצק על מוצרלה נמסה שמאזנת את החריפות. יש דרכים שהייתי יכול לשפר את הפיצה הזו (נגיד, לשלב גם חלפיניו מוחמץ ולא רק טרי), אבל בכל הנוגע לפיצה חריפה, היא עושה את העבודה נהדר.

למעשה, היא עשתה את העבודה כל כך טוב, שאחרי חצי סלייס עצרתי לאזן את מידת החריפות עם סלייס מהפיצה הרגילה של האט, מה שהדגיש שהבצק של החריפה הרבה יותר דק, ופחות שמנוני, מהבצק האייקוני של האט. אני לא חושב שזה רע, כי נראה לי שהבצק הדק מחמיא יותר לחריפות וכנראה שטעם הטבסקו היה נעלם בתוך השמנוניות של הבצק הקלאסי – אבל כדאי שתדעו שאם בחרתם ללכת בדרך החריף, גם בחרתם בפיצה דקה שפחות מאפיינת את האט. אח"כ אתם תהיו אלו שחייבים לחיות עם הבחירה שלכם.

השת"פ החדש של האט וטבסקו ייצר פיצה ממזרית, חריפה במידה טובה ולא מתנצלת, אבל מבלי להגזים לרמת הבלתי אכיל. הקראסט מראה מחשבה מעבר למינימום הנדרש, והלוואי שהטריק הזה יוכל לטפטף לפיצות אחרות, ולספק לנו קראסט מעניין, טעים וחריף בהפתעה גם בפיצות אחרות. מה שכן, בשיתוף הפעולה הבא של טבסקו – בין אם בפיצה האט או ברשת אחרת – כדאי מאוד שהם ימצאו דרך לשבור את השטאנץ' הקבוע. יש גבול לכמה מרגש יכול להיות חריף, עם כל הכבוד.
89 ש"ח לפיצה חריפה tabasco® משפחתית, בכל סניפי פיצה האט ומשלוחים

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

אני מאשר/ת קבלת ניוזלטרים ומידע פרסומי מאתר ״טיים אאוט״לאישור אנא סמנו

מזל טוב תל אביב, הבריכה האולימפית שלך בדרך

תל אביב עיר קטנה ובריכות שחייה בה מעט,אין קיץ שאנחנו לא מתבכיינים בו על זה, ומחירי הנדל"ן יחד עם המחסור בשטח ציבוריים גם די מבטיחים שכך זה יישאר. לכן גם כל ידיעה על בריכה חדשה משמחת אותנו כמו למצוא אואזיס בלב מדבר, שזה די ליטרלי כל הקונספט של תל אביב. ועל אחת כמה וכמה אם מדובר בשתי בריכות חדשות. ולא סתם בריכות – בריכות אולימפיות תקניות.

>> כשהמוזיקה באה לשכונה: אינדי ביד אליהו וג'אז בשינקין
>> שבת. אחר הצהריים. טיילת תל אביב מקבלת את הפסקול שלה

ניגש מיד לחדשות הטובות: הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה תל-אביב-יפו אישרה את תכנית העיצוב למתחם בריכות אולימפי חדש במרכז הספורט הלאומי שבשכונת הדר יוסף. זהו אחד מפרויקטי הספורט המרכזיים והמשמעותיים שייבנו בעיר ובמדינת ישראל בשנים הקרובות.המתחם יכלול שתי בריכות אולימפיות תקניות באורך 50 מטר וברוחב 25 מטר כל אחת, יציעים לכ-2,500 צופים בבריכה הראשית המקורה ועוד כ-800 מקומות ישיבה בבריכת החימום, מגדל קפיצות למים ומערך חדרי הלבשה ומתקנים לספורטאים.

המתקן החדש ישרת את כלל ענפי ספורט הבריכה – שחייה, שחייה צורנית, כדור מים וקפיצות – ויאפשר את קיומן בו של אליפויות ישראל ותחרויות בינלאומיות, לרבות אירוח תחרויות ברמה של אליפות אירופה. עלות הפרויקט מוערכת בכ-200 מיליון ש"ח. צפי לסיום העבודות: סוף שנת 2028. הקמת המתחם היא חלק מחזון עיריית תל-אביב-יפו לקידום הספורט המקצועני והתחרותי בעיר ובמדינה, ומהווה בשורה משמעותית לענף השחייה ההישגי,הסובל מזה שנים ממחסור חמור במתקני אימון ותחרות ברמה גבוהה.

לצד הספורט ההישגי ואגודות הספורט התל אביביות שיהנו מהמתקן החדש, הוא מיועד גם לקהילה ולתושבי העיר, כחלק מתפיסה עירונית הרואה במתקני ספורט איכותיים תשתית ציבורית חיונית לחיים בריאים, לחינוך למצוינות ולחיזוק המרקם הקהילתי. במסגרת זו יוקם במקום גם בית קפה הפונה לחורשה ולשביל המעבר לפארק גני יהושע. אחת הבריכות תיבנה עם אפשרות לגובה קרקעית משתנה – מעומק של מטר אחד לצורכי לימוד שחייה ועד שלושה מטרים עבור אימונים ותחרויות של ספורטאים הישגיים.

כחלק מאיגום משאבים ותכנון כולל של אזור מתקני הספורט, הפרויקט ימוקם בצמוד לאצטדיון האתלטיקה הלאומי ברחוב שטרית בשכונת הדר יוסף, כחלק מקומפלקס מתקני מרכז הספורט הלאומי תל אביב-יפו הכולל גם את הוולודרום, ויהווה נדבך מרכזי נוסף בפיתוח האזור ובהקמת "כפר ספורט אורבני" מתקדם בלב העיר.בשנים האחרונות השקיעה העירייה למעלה ממיליארד ש"ח בפיתוח ושדרוג מתקני ספורט הישגיים ותחרותיים בעיר, בהם חידוש אצטדיון בלומפילד, הקמת הוולודרום, רכישת מתחם מרכז הספורט הלאומי והשקעה בחידוש אצטדיון האתלטיקה, אולם ההתעמלות ואולמות נוספים, הקמת האולם הרב-תכליתי המתקדם, שדרוג אצטדיון שכונת התקווה, הקמת אולם אימונים מקצועי סמוך להיכל קבוצת שלמה ועוד.

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

אני מאשר/ת קבלת ניוזלטרים ומידע פרסומי מאתר ״טיים אאוט״לאישור אנא סמנו

כשהמוזיקה באה לשכונה: אינדי ביד אליהו וג'אז בשינקין

רק לפני מספר ימים סיפרנו כאן על סדרת הופעות הרחוב שעיריית תל אביב-יפו עורכתמדי שבת על הטיילת, ושיבחנו את התמיכה במוזיקאי רחוב ובהופעות קטנות, והנה התופעה מתפשטת והחודש תשיק העירייה שתי סדרות נוספות של הופעות מוזיקליות אינטימיות במרכזים קהילתיים: סדרה חדשה של מופעי אינדי בבית לאמנות ביד אליהו וסיבוב שני לסדרת מופעי הג'אז המוצלחת בבית תמי, שעשתה סולד-אאוט בסיבוב הקודם שלה בכל המופעים.

>> איך הוא העז: המוזיקה של מתי כספי התעלתה מעל הכול
>> לא צריכות אירוויזיון: תחרות "שיר גאווה נולד" יוצאת לדרך

אינדי אינטימי במזרח

"אינדי אליהו" היא סדרת מופעי סולו אינטימיים חדשה בבית לאמנות יד אליהו, המביאה לראשונה לשכונת יד אליהו ולמזרח העיר מופעי סולו אינטימיים של מיטב אמני האינדי הפועלים כיום בישראל ומציעה מפגש קרוב, נגיש ובלתי אמצעי עם יוצרים בולטים – לצד קולות מקומיים מהשכונה עצמה. במסגרת הסדרה יופיעו אמנים מוכרים ומשמעותיים מסצנת האינדי הישראלית, בהם דניאלה ספקטור, יוגב גלוסמן, יעל זלינגר וגיל בר הדס.

לצד השמות המוכרים, תארח הסדרה גם יוצרים מקומיים הפועלים בשכונת יד אליהו, בהם לינוי אקלה, נועה פיזיק, רונה מאייר ואחרים, ויכללו בחלק מהמופעים גם אירוח וביצוע לצד האמנים המוכרים, כחלק מחיבור מודע בין סצנת האינדי הכללית לבין יצירה מקומית. אינדי, בהקשר הזה, אינו רק סגנון מוזיקלי אלא עמדה אמנותית: יצירה חופשית, אישית וישירה, המבקשת לפגוש קהל בלי מתווכים ובמרחב אינטימי. המופעים מתקיימים במתכונת סולו – הזמר־יוצר בליווי גיטרה או פסנתר, כשהקהל יושב קרוב, והחוויה נשענת על הקשבה, טקסט ונוכחות.

חמשת המופעים יתקיימו אחת לחודש, החל מה-25.2 בימי רביעי בערב (21:00). הסדרה מבקשת לבסס את הבית לאמנות כמרכז פעיל בהתחדשות התרבותית של יד אליהו, ולהציע תרבות איכותית במחירים נגישים, המעודדים השתתפות רחבה וקהל שחוזר ומעורב.פרטים נוספים וכרטיסים באתר עיריית תל אביב-יפו.

ג'אז ישראלי בשיאו במערב

"ג׳אז קונקשן" – מפגשים וחיבורים של אמני ג'אז גדולים הוא סדרת הופעות במיזם "בועה" בית תמי, המציגה שיתופי פעולה מוזיקליים שנולדו מתוך שנים של עשייה משותפת וחיבור אישי עמוק בין אמני ג’אז מובילים, בשיתוף עם עמותת פאנוניקה מבית מועדון הג׳אז בית העמודים. אלו אינם חיבורים רגעיים, אלא הרכבים מגובשים שנוצרו לאורך זמן על הבמות, באולפנים ובדרך ומתכנסים כעת לסדרה אחת שמביאה את הג’אז הישראלי בשיאו. כל מופע בסדרה הוא הצצה לעומק הקשר בין האמנים – לחיבור שמאפשר חופש, וירטואוזיות ורגעים חד־פעמיים על הבמה.

החל מהערב (10.2) ואחת לחודש, יתקיימו באולם הבועה מופעים מהטופ של הג'אז המקומי, הערב עם הרכב הג'אז היהודי ניגון, ואחריו רביעיית קטיה טובול, רביעיית יובל כהן ומופע מיוחד שבו יפגוש אלון אולארצ'יק קבוצת מוזיקאים מבריקים מהדור החדש של הג'אז הישראלי, מופע של דיאלוג בין דורות, השראה הדדית ואהבה עמוקה למוזיקה, הזדמנות נדירה לראות את דור העתיד של הג׳אז הישראלי בפעולה, לצד אמן שכבר הפך לאגדה.כל הפרטים והכרטיסים כאן.

השיר המטורף של הארץ: בין מרוקו וצ'כיה, ג'אז וקלאסי, פעם והיום

בקיץ 2024, בערב מפתיע ומרגש במיוחד עבורי – לקראת סופו של קונצרט של שלומי שבת עם הפילהרמונית הישראלית אותו כתבתי וניהלתי מוזיקלית – שלומי עלה להדרן. המנגינה של "החוף של טרפטוני" התחילה, ובמקום זורנה (zurna) וגיטרה חשמלית, ניגנו הקסילופון והפיקולו. הקהל כולו נעמד על הרגלים, ואז גם הדרבוקה הצטרפה, וכל שבעים נגני התזמורת ניגנו, חלקם נעמדו ורקדו, מחרוזת להיטים ים תיכונית שלמה. התרחש שם קסם בלתי מוסבר של שילוב צלילים ממקומות שונים. של גשר. בתהליך העבודה על המופע שלומי לא האמין שהחיבור יצליח, חשש שזה "לא מתחבר", שנגני התזמורת לא ימצאו את עצמם בתוך המקצבים האלה, ואני אמרתי לו "אתה תראה, זה יעבוד". וכך היה.
>>הבית של הרדיו בתל אביב מציג: חגיגת רדיו לכל המשפחה. וקוטנר גם

בעקבות המופע הזה נולד תיאבון גדול, גם שלי, וגם של הפילהרמונית. כשהפילהרמונית והיכל התרבות הזמינו אותי לכתוב עבורם מופע חדש לפתיחת פסטיבל החורף, ידעתי שבלב המופע יהיה החיבור הזה של כל הסגנונות והצלילים. הערבוב הזה של צלילים והשפעות, קיים בתוכי מאז ומתמיד. אמא שלי בת זקונים למשפחה מרוקאית (מרוקו הספרדית), והמנגינה של הקידוש בנוסח הייחודי של דוד שלי טבועה בי מילדות. אבא שלי דור שני לניצולי שואה שעלו מהונגריה וצ'כיה- סבתא שלי כל כך אהבה לשמוע מוזיקה קלאסית, ובבית שמעתי הכל מהכל; המון זמר עברי, הרבה ג'אז, פופ אמריקאי ועוד.

את דרכי המוזיקלית התחלתי כסקסופוניסט צעיר שחולם להיות אלי דג'יברי, ובתיכון תלמה ילין צללתי עמוק לעולם התיאטרון ומחזות הזמר. כשהתגייסתי ללהקה הצבאית נחשפתי לעולם של המוזיקה הים תיכונית, לרוק ישראלי ולועזי, ואחרי הצבא בתואר הראשון בקומפוזיציה צללתי מאות שנים אחורה לבטהובן, באך ומוצרט. גם כמלחין בתיאטרון כבר עשרים שנה, אני מתנסה בהלחנה של מוזיקה מגוונת מאוד – בתיאטרון אתה מוצא את עצמך מלחין מוזיקה אפגנית להצגה אחת, ובהצגה אחרת מוזיקה אמריקאית של שנות השלושים.

עבור המופע חיפשתי תוכן שיהיה הבסיס לגשר המוזיקלי בין מזרח ומערב, ואין קיבוץ גלויות מוזיקלי יותר עשיר ומגוון מאשר המדינה שלנו, ישראל. חשוב היה לי לכתוב מופע שנולד כאן, שידבר אלינו הישראלים ויספר את הסיפור שלנו. לשמחתי עורכת התוכן והמוזיקה מספר אחת בישראל – אתי אנטה שגב – הצטרפה אלי לבריאת המופע.

אחרי שנים קשות מאוד במדינה שלנו, חשבנו אילו חומרים ישראלים יכולים לקבל משמעות חדשה, ולהעביר את הקהל מסע מוזיקלי מיוחד ומעניין, איגדנו שירים ומנגינות שנכתבו על ארץ ישראל.מיטב המשוררים והמשוררות שלנו, כתבו שירים מפעימים על המקום המדהים והמורכב הזה. שירים שנכתבו בגולה עוד לפני קום המדינה, בתימן, או בפולין, ושירים שנכתבו פה ונולדו מתוך תקווה, או כאב, מתוך שבר, או אופוריית ניצחון. מסע דרך שירים רבים מתקופות שונות מספר לנו סיפור מרתק ומורכב על המדינה שלנו. על השבטים השונים בתוכנו.

בכתיבת העיבודים למופע חיפשתי את הגשרים בין השבטים והסגנונות – איך נשמעים ביחד הפיוט המרוקאי "למולדת שובי רוני" עם השיר ה"תימני"(פולני/ישראלי) "בכרם תימן" שכתב אלתרמן והלחין זעירא? איך "מדינה קטנה" של כוורת ישמע ביחד עם "איזו מדינה" של יוני רועה ואלי לוזון? טשרניכובסקי שואל: "אומרים ישנה ארץ, איה אותה ארץ?" וסובול שואל שנים אחרי: " איפה הארץ ההיא שקראו לה קטנטונת?". אולארצ'יק שואל: "ארץ מלח, לא אבד עליך הכלח, אבל איפה את היום?". ביחד עם השחקנית הראשית במופע – הפילהרמונית, בניצוחו של איתי ברקוביץ' – ישירו אלון אולארצ'יק, ירדנה ארזי, קרולינה, רוני דלומי, ושי צברי. בואו כדי לגלות, להתרגש ביחד איתנו, ולשיר ולנגן את השיר המטורף של הארץ.
המופע "השיר על הארץ" יפתח את פסטיבל החורף ה-8 של היכל התרבות תל אביב, שיתקיים בסופ"ש, בין ה-25.2 ל-28.2, ויציג עיבודים חדשים ויצירתיים עם חיבורים מעניינים ומפתיעים בין האמנים והיצירות.לפרטים נוספים ורכישת כרטיסים

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

אני מאשר/ת קבלת ניוזלטרים ומידע פרסומי מאתר ״טיים אאוט״לאישור אנא סמנו

תשוקה לטינית: איך עושים פסטיבל מוזיקה בינלאומי בתל אביב עכשיו

>> זיו בן הוא המנהל האמנותי של פסטיבל לטינו אמריקה, שחוזר בפעם הרביעית למוזיאון תל אביב (21.2-19.2) לשלושה ימים של מקצבים לטיניים סוחפים. בפסטיבל יקחו חלק כ-100 מוזיקאים ומוזיקאית, זמרות וזמרים, מתוכם לא פחות מ-14 אמנים מהשורה הראשונה של הסצנה הלטינית בעולם.התוכניה המלאה וכל הפרטים באתר הפסטיבל.

>> פילהרמונית בחאקי: השיר המטורף של הארץ // אמיר לקנר
>> הודעה חשובה מג'ון לנון: כולנו יתומים וצריכים טיפול // אורי משגב

הניהול אמנותי של פסטיבל "לטינו-אמריקה" הוא קודם כול עניין רגשי שמצריך קבלת החלטות אמנותיות מורכבות: איך בונים ליין־אפ בעידן של שפע מוזיקלי אדיר? איך יוצרים איזון בין מסורת לחדשנות– בין מחוות לאייקונים כמו סליה קרוז ומרסדס סוסה שכוכבם דרך לפני עשרות שנים, לבין קולות עכשוויים שמביאים שפה חדשה?

החיבור בין ישראל לאמריקה הלטינית אולי נראה מפתיע, אבל על רחבת הריקודים ועל הבמה הוא מרגיש טבעי לגמרי. סלסה, סמבה וטנגו מוצאים כאן בית, לא רק בגלל הקצב, אלא בגלל הרגש והסיפור האנושי שהם נושאים. כשהקהל הישראלי יפגוש את אמני הפסטיבל שלנו, הוא לא פוגש “מוזיקה זרה” אלא זהות אחרת שמשקפת משהו מעצמו – תשוקה, געגוע, שמחת חיים, וכן, גם התמודדות.

כשאני בונה את הפסטיבל, אני מדמיין מסע: מקובה של פעם ועד הלטין הבועט והמוחצן לעיתים, שנוצר כאן ועכשיו. לכן היה לי חשוב להזמין אמנים כמו הזמרת הקובנית ארהי מרטינז, שמביאה קול עמוק ומלא היסטוריה; החלילן הוונצואלי עומר אקוסטה, שמספר סיפור של קלאסיקה יחד עם אותנטיות מרשימה; הפסנתרן צ'וצ'יטו ולדס, שמחבר אותי למסורת של באך יחד עם זו האנרגטית של קובה היום; ופרננדו קנופ, נגן בס יוצא דופן ושותף קרוב לעשייה האמנותית של הפסטיבל.

מאחורי כל בחירה יש התלבטות, הקשבה, ואמונה שהקהל מרגיש כשמשהו הוא באמת אמיתי. המרכיבים החשובים לי ביצירת הפסטיבל הם החיבורים האמנותיים שלכאורה הם בלתי אפשריים, אך בפסטיבל כמו בפסטיבל הם אלו שנותנים את הצבע המיוחד של הפסטיבל – ומדגישים את העשייה האמנותית שאנו עושים כבר שנים.

השנה, בתוך מציאות של חוסר-ודאות ואיומים ביטחוניים, הבחירה לעשות פסטיבל בינלאומי הפכה לאמירה כמעט אישית. מתחילת פעילותנו אנחנו מחוייבים לקהל שלנו, וב-30 שנים האחרונות לא ביטלנו ואף לא מופע אחד – גם כאשר המצב היה על סף ייאוש. בחמש שנים האחרונות אני מרגיש קצת כמו איש משרד החוץ, שמסתובב בעולם וכל מה שהוא מחפש אלו אנשים טובים ואמנים מצוינים שיגיעו לכאן לישראל.

ואנחנו מביאים את המיטב. אנחנו גאים בכך שלאחר ביקור בישראל – אותם אמנים הופכים לשגרירים הנאמנים ביותר שלנו בעולם. אמנם אלו קולות קטנים וצנועים – אך הם מראים את ישראל ובמיוחד את התרבות בישראל כמשהו שהוא חיוני לכל אדם באשר הוא. דווקא עכשיו, המוזיקה עבורי היא מרחב של חיבור, נשימה ותקווה – מקום שבו אפשר להיזכר למה אנחנו ממשיכים ליצור ומדוע התרבות כל כך חיונית להמשך קיומנו.
>>פסטיבל לטינו אמריקה, 21.2-19.2, מוזיאון תל אביב לאמנות, שאול המלך 27 תל אביב.כל הפרטים והכרטיסים כאן

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

אני מאשר/ת קבלת ניוזלטרים ומידע פרסומי מאתר ״טיים אאוט״לאישור אנא סמנו

ראיסה חוזרת לעניינים

שוק הפשפשים חוזר לנשום

בשבועות האחרונים שוק הפשפשים היפואי מתחיל להראות סימני חיים מעודדים. יותר תנועה, יותר אנשים, ותחושה ברורה של חזרה איטית אבל בטוחה לקצב שאפיין את המקום בימים הטובים. שוק האיכרים "זה מפה", שמתקיים אחת לשבוע בימי רביעי, תורם לא מעט לאווירה – אבל לא פחות חשובים הם העסקים – מסעדות וברים – שבחרו להישאר, לפעול ולהאמין במקום גם בתקופות המאתגרות.

ראיסה, שפועלת בשוק הפשפשים (בפינה של רבי יוחנן ומרגוזה) כבר תשע שנים, היא כבר מזמן לא רק בר שכונתי, אלא אחד העוגנים היציבים של השוק. מקום שמח שמחבר בין אוכל מנחם, אלכוהול מדויק ואווירה קהילתית, עם קהל קבוע שמכיר את הברמנים בשמות. לאורך השנים ראיסה שמרה על קו לא מתאמץ, כזה שמעדיף חום ואותנטיות על טרנדים מתחלפים, והפכה לנקודת מפגש טבעית לתושבי השכונה והאיזור, לבאי השוק ולכל מי שמחפש ערב טוב בלי רעש מיותר.

ועכשיו – המקום עובר חידוש מסקרן: פעם בשבוע, בכל יום ראשון, הוא משנה זהות והופך לבר מקסיקני, עם דיל משתלם במיוחד, ובקרוב גם עם קו משלוחים חדש בשםהמטבח של מרסלה. וכמו שאנחנו אוהבים לומר – ככל שיש יותר אוכל מקסיקני בעיר, כך טוב יותר לכולנו.

ראשון זה מקסיקו

בערבי ראשון מציעים בראיסה דיל של שלושה טאקו ב־100 ש"ח (כל מנה כוללת שתי יחידות), לצד ארבע מרגריטות ב־82 ש"ח.
בין האפשרויות:
טאקו אבוקדו ורדה עם גוואקמולה, בצל סגול וירוק, חלפיניו מוחמץ, סלסת עגבניות, פטרוזיליה וכוסברה, עם ליים בצד;
טאקו קרודו דג עם דג נא, בצל סגול, כוסברה, נענע, צלפים, צנון, רוטב מלפפון וצ'ילי פיקנטי, ליים ומלח כחול;
וטאקו תבשיל בקר עם בשר טחון ברוטב ברביקיו, בצל מוחמץ, צ'דר חמה מותכת, כוסברה וליים.

המטבח של מרסלה – בקרוב במשלוחים

ליין המשלוחים החדש של ראיסההמטבח של מרסלה, יעלה לאוויר כבר לפלטפורמות המשלוחים השונות, בימים הקרובים ויציע מנות מקסיקניות קלאסיות מחומרי גלם מוקפדים.

• בוריטו ברבקואה עם בשר מפורק ברוטב עגבניות מתובל בתבלינים חמים ויין אדום, אורז מקסיקני, שעועית אדומה, פיקו דה גאיו וסלסת עגבניות פיקנטית;
• בוריטו עוף בגריל במרינדת פלפל ירוק ולימון עם אורז מקסיקני, איולי צלפים, חסה, תירס ופיקו דה גאיו;
• בוריטו קריספי פיש עם שניצל דג פריך, איולי צ’יפוטלה, אורז מקסיקני, חסה, תירס ופיקו דה גאיו;
• בוריטו שרימפס בגריל עם גוואקמולה, תירס, חסה קצוצה, אורז מקסיקני וזיגוג איולי צלפים.

תבשילים, תוספות וסלטים

לצד הסטריט פוד יוגשו גם תבשילים חמים: פאהיטאס בקר מבשר שייטל עם בצלים, פלפלים וצ'ילי ירוק; צלעות בקר בבישול ארוך עם עגבניות, יין אדום, חומוס וסלרי; וכרע עוף קונפי בסומאק, שום ורוזמרין.
לכל תבשיל ניתן לצרף תוספת – מאורז מקסיקני וקינואה אדומה ועד קוסקוס וירקות מאודים.
בגזרת הקליל: סלט עוף עם סלק, גזר, כרוב, זוקיני וגרעיני חמניות, או סלט אבוקדו וחסה סלנובה עם נבטים, בזיליקום וגרעיני דלעת.
ראיסה, רבי יוחנן 10 יפו, שוק הפשפשים

בר שהוא פנינה בשוק וחוף של נוסטלגיה. העיר של רעות דורון

>> רעות דורון (כדאי שתעקבו) היא זמרת ויוצרת שאלבומה הראשון בעברית, "אלף פנים לאבל", יצא ממש לאחרונה בלייבל גוסטאון של שוזין (אבל אולי אתם מכירים אותה מהג'ונז). האלבום נולד מתוך רגע ארוך של שיתוק אמנותי מוחלט שאחז בה לאחר אוקטובר 2023. מתוך המקום הזה, היא מצאה שפה חדשה וישירה, ולראשונה כתבה בעברית שאלות קיומיות קשות על הניתוק והעתיד חסר הודאות. הפרויקט התגבש בתוך מעגל תומך ופעיל של יוצרים חברים שהם קודם כל חברים – מעל עשרה מוזיקאים עולים ומבטיחים, ביניהם מפיקי האלבום איתמר שדות (Allan Tune), דניאל יצחקי, יונגי ומתן. חבורה זו, שיוצרת, מופיעה ומבלה יחד, היא הכוח שמחזיק את האלבום והרים גם אותה בתקופה הזו. ב-13.5 היא תופיע איתם בלבונטין 7, יש לכם זמן להיערך נפשית.

>> חומר קריאה למגירה וצמרמורת מדידג'רידו // העיר של רונן וודלינגר
>> אי ירוק בים האורבני והבר הטוב בתל אביב // העיר של דן יואל
>> חנות של פסנתרים ואהבה ובר שהוא בית // העיר של סי היימן

1. חוף מציצים

בתור ילדה, ארוחות שישי בקיץ היו עוברות ממסביב לשולחן למול השקיעה על כיסא פלסטיק לבן בחוף מציצים. זה היה החוף המועדף כי אנחנו אנשים נוסטלגיים, ואבא שלי בילה הרבה בחוף הזה בתור ילד. בכללי הים הוא מקום שאני אוהבת מאודדד. היו תקופות שכל סופ"ש לקחתי את עצמי עם אוזניות להתחרדן בשמש. גם בחורף, יש בו משהו פראי ומשוחרר יותר כי כמעט ואין בו אנשים.

2. החדר שלי

יצאתי מהבית של ההורים ישר לתל אביב ללב פלורנטין. ואני אוהבת את זה, את הפער בין הרעש וההמוניות בחוץ לבין השקט בחדר שלי. הכי מרגיש בו מוגן, בבית קטן שיצרתי לעצמי. זו גם פעם ראשונה שיש לי קלידים בחדר, מה שמאפשר לי ליצור כל הזמן שזה מדהים. הרבה דברים יפים ומכוערים יוצאים בלילה כשאני כותבת ושרה עם הפסנתר, המרחב הזה מיוחד ממש ולא הבנתי כמה הוא חשוב עד המעבר לעיר.

3. לבונטין 7

חוויתי כל כך הרבה הופעות שונות בלבונטין שלא לציין אותו כאן זו בדיחה. יש משהו במקום הזה, עם הקיר באמצע, הריח של הסיגריות וחדר האמנים הצפוף שפשט מצליח להוות בית לאמנים בעיר. המעבר לתל אביב היה הרבה יותר חלק בזכות הלבונטין 7, תמיד יש אווירת פגישת מחזור כשעולים לעשן למעלה אחרי ההופעות, ויצא לי להכיר ככה המון מוזיקאים ואמנים מדהימים.
לבונטין 7 תל אביב

4. ג'ונז

מבלי לשים לב אני כבר מעל שנה עובדת בג'ונז. בשבילי הוא הרבה יותר מבר ג'אז בלוינסקי. הוא פנינה בשוק. הכרתי אנשים צבעוניים, למדתי המון על חיי הלילה בתל אביב והכי חשוב זה שנחשפתי לכל כך הרבה מוזיקה חדשה. כל צבעי המוזיקה השחורה בערך. עבדתי כמעט בכל תפקיד בבר, וזה תמיד לווה עם פסקול מדהים ברקע.
זבולון 13 תל אביב

5. אולפני כאוס

אני אוהבת את המקום הזה כל כךךךך. שם הייתה הפעם הראשונה בה השירים מהאלבום האחרון שהוצאתי קיבלו חיים. ביחד עם הלהקה שלי, שהם החברים הכי טובים, יצרנו את ההופעה הזו בקלות, כימיה מוזיקלית כזו אי אפשר להסביר באמת. זו ההרמוניה הכי נעימה בעולם. אני רק מחכה לחזור לשם כי זה סימן שיש עוד הופעה בדרך.
המקצוע 4 תל אביב

מקום לא אהוב בעיר:

לא אוהבת זו הצהרה גדולה, אבל אני חושבת שפלורנטיןכבר קשה לי. היא הייתה בדיוק מה שהייתי צריכה כשעברתי לתל אביב לפני מעל שנה. להכיר אנשים, להתערבב, הקיבוץ הזה שהשכונה מצליחה ליצור בזכות האנשים. אבל כרגע היא סוגרת עליי. אני פתאום לא מצליחה להבחין ביופי שלה, אלא רק בטינופת והטירוף הלא טוב שקורה שם. וגם מרגיש לי שהתערבבתי, שמצאתי את האנשים שלי שעוטפים אותי פה, ואין לי צורך בשכונה כולה כדי לא להרגיש לבד.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
לאחרונה הייתה בג'ונז ארוחה שבעיניי שינתה את צבע הקירות במקום. הפיחה בי המון השראה. לראות יצירה שלאו דווקא קשורה בצורה ישירה למוזיקה (למרות שיש קשר וודאי בין מוזיקה לאוכל כמו הרבה קווים באומנות) ממש פתחה לי את הלב. לחוות אנשים עושים את מה שהם אוהבים במקסימום ועם כלכך הרבה תשוקה. מעניין אותי לדעת לאן זה יביא אותי ברמה של היצירה שלי כשאני נחשפת לאנשים שחווים את הדבר הזה בעולמם. יש משהו מיוחד בתאוות שנפגשות, ושם באותו הערב הרגשתי את זה כל הזמן.

איזו יצירה נתנה לך לאחרונה כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
"הבושה" של דניאל יצחקי. מחרפן. שמעתי אותו פעם ראשונה וזה הרגיש כמו סטירה ענקית בקטע טוב ממש. הכתיבה הכנה הזו, שמביאה מטאפורות מהחיים שלנו בשנתיים האחרונות זה כלכך חכם, וישר מכווץ ומחבר בו זמנית. כתיבה מדוייקת, הפקה טייט ובעיקר החוכמה הזו להצליח לתרגם את מה שכולנו מרגישים דרך אומנות בצורה הזו. מזכיר לי שאפשר לחדש כל הזמן ושהשיח סביב מה שאנחנו מעבדים הוא בלתי נגמר. גם הקליפ מדהים. בקיצור חובה להאזין ולצפות.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
כל גוף שמטפל בפוסט טראומטיים, בעיקר חיילים ומילואימניקים בפרט. שם זה המפגש האישי שלי.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
איתמר שדות!חבר טוב, מפיק על ומוזיקאי בחסד. כל דבר שהוא נוגע בו הוא מיוחד וממש הוא. אני בריפיט כבר שנה על האלבום האחרון שהוציא, ובעיקר מתרגשת לחומרים החדשים שלו בעברית. גם הוא כמוני עשה סוויץ' מאנגלית לעברית ואני יודעת כמה זה תהליך מיוחד וחשוב כמוזיקאים פה בארץ. ופשוט כישראלים. הדברים פתאום נשמעים אחרת. וכמו שזה הוציא ממני מילים שלא חשבתי שאוכל לכתוב, ככה גם ממנו אני בטוחה.

מה יהיה?
חייב להיות טוב. גם כי גדלתי על אגדות ושהטוב תמיד מנצח את הרע לא משנה מה. וגם כי אנחנו משתנים, שוכחים וגם מתרככים עם הזמן. מה שהופך ברגע את המורכב לפשוט יותר. הדבר היחיד שאני יודעת זה מה שעובד לי עכשיו. אני מתרכזת בהווה ומתמכרת להוויה של הכאן ועכשיו. יש בזה משהו משכר ומפקס בו זמנית. לכתוב, לשיר, ליצור עם אנשים שאני אוהבת ולפרגן אחד לשני. ברגע שהתפכחתי למדתי שמוזיקה היא התשובה. גם כשהיא שואלת היא עונה וזה שומר עליי איכשהו. אני לומדת עם הזמן מה זו ההחלמה הזו שכולם מדברים עליה כל הזמן. מהמלחמה, מהדיכאון המדיני, מהאובדן. ממה לא. וברגעים קטנים כשאני מרגישה את עצמי קצת אחרת מאותה שבת שחורה, אני יודעת שאני באיזושהי דרך מתרפאת. אני צוחקת יותר לאחרונה ומחבקת יותר. אלו סימנים טובים ואין מצב שאני היחידה.

רוצה לקבל גיליון טרי של TimeOut עד הבית ב-9.90 ש"ח בלבד?